ג’ו פרייזר, אלוף איגרוף במשקל כבד לשעבר, הביע את דעתו לגבי אימון משקולות למתאגרפים: 
“אני מהאולדסקול. אלוהים לא ברא עדיין לוחמים טובים מג’ו לואיס, הנרי ארמסטרונג או שוגר ריי רובינסון והם מעולם לא הרימו משקולות – לא הם ולא ג’ק דמפסי או ג’ק ג’ונסון.” 

ג’ו פרייזר  

אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד אשר ניצח ב-1971 את הגדול מכולם, את מוחמד עלי, בקרב שנחשב לאחד הגדולים ביותר בהיסטוריה של האיגרוף. לפרייזר מאזן קרבות של 32 ניצחונות שמתוכם 27 הסתיימו בנוקאאוט, 4 הפסדים ותיקו אחד. בנוסף לכך, זכה במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו בשנת 1964. פרייזר מדורג בעשירייה הראשונה של המתאגרפים במשקל כבד מכל הזמנים לפי ארגון הבינלאומי לחקר איגרוף (IBRO). 

פרייזר סיפר שהוא לעולם לא הרים משקולות ובעיניו לשרירים גדולים אין משמעות באיגרוף. לפי דעתו, אנשים צריכים לדעת להילחם ושום שרירים גדולים לא יצילו אותם ללא המיומנות הנכונה: “אם את\ה בכושר, חדור מטרה ומקשיב למאמן שלך – אתה לא צריך שרירים גדולים, אתה יכול להילחם. גם אם השרירים הגדולים יעשו אותך חזק\ה, זה מיותר כי בנוסף לכך הם יעשו אותך גם לאיטי יותר… אני לא אומר ללוחמים שלי להרים משקולות “. 

כמה מילים מאת יעקב דסקלו 

אבא שלי ז”ל היה אומר: אם אתה קטן וחלש פיזית לקטגוריה שלך, גם אם תישן בחדר המשקולת, אתה תעלה בשרירים ובמסת הגוף, אבל הכוח שלך לא יעלה באופן לינארי לעליה בגודל שלך. מצד שני, העלייה במסה תוביל לאיבוד מהירות וחדות ותצטרך הרבה לעבוד הרבה יותר קשה כדי להחזיק בקצב זהה באותה כמות סיבובים. הרמת משקולות הוא אמצעי שיעבוד ל1% מהמתאגרפים, אותם אלו שיש להם אגרוף מעולה והבעיה היחידה שלהם היא כוח ומסה. 

עבור לוחמים שמתאימים מבחינה פיזית (גודל וכוח) לקטגוריה אליה הם משתייכים, אימון המשקולות הוא מיותר. אם בכל זאת המאמן החליט שכדאי וצריך, אז סך אימון המשקולות צריך להוות מקסימום 20% מהזמן  האימון, על מנת למנוע פציעות ולפתח כוח וכוח מתפרץ בצורה נכונה בלי לגלוש לאימוני ניפוח אסתטיים מיותרים.  

סיכום 

הרמת משקולות כבדות במטרה ליצור כוח למכה היא פרקטיקת אימון שגויה מאחר והיא הופכת את המתאגרף לאיטי יותר. המלצתי היא לשלב אימוני כוח מתפרץ יחד עם אימוני אמנויות לחימה, במקום להתמקד על שרירים גדולים בלבד. אופן אימון כזה יתרום לא רק לחיזוק השריר אלא גם לכוח המכה  ולסיבולת השריר.