השאלה הנשאלת ביותר כנראה אצל המתעניינים והמתאמנים באומנויות ובשיטות הלחימה בישראל היא:
“איך אני פורק סכין?”.
סכין הינה איום מאד ישראלי, מאוד מוחשי והבעיה עם הכלי הזה היא שכל חפץ חד יכול להיות סכין.
אנשים מבצעים מאמצים אדירים בכדי למצוא וליצר כלי שיכול לגרום להם להיות עם פלוס לחימתי מול בן אדם אחר.
רואים זאת במיוחד בבתי סוהר.
אותו הכלי הלחמתי והמאולתר בקלות הזה עשה את אינתיפאדת הסכינים לכל כך בעייתית.
אין מודיעין לדבר כל כך קטן ואירוע עם סכין יעודית או לא יעודית, כל אדם יכול לקום ולדקור אנשים אחרים על כל רקע בלי כל התראה בגלל נגישותה של הסכין.
מיותר לציין שאם היינו חיים במדינה עם חוקי נשק משוחררים כנראה שהייתי מדבר אתכם לגבי פריקות אקדח…
זיהוי מקדים
עצור סוסים חבר למה הגעת למצב שתוקפים אותך?
אם אנחנו מדברים על הקטע לאומני – זה באמת יכול לבוא ללא אזהרה מוקדמת.
אך בלי קשר גם לבן אדם שרוצה לדקור ללא התראה יש סימנים מתריעים קדם התקיפה.
ישנו חוק שחשוב לא לשכוח בכל הנוגע למודע מול התת מודע בכל תחום שקיים:
הגוף שלנו והמוח שלנו חשים את הסביבה גם כשהמודע בכל חושיו איננו מודע לסביבה האמתית ולמתרחש.
כאשר אתה הולך ברחוב תקשיב לחושים שלך.
מתי שאתה מרגיש שמשהו לא בסדר תהייה מודע קצת יותר לסביבה שלך.
המוח שלנו מפריש הורמונים ומפעיל בצורה מוגברת אזורים שקשורים להישרדות במוח כאשר האגרסיביות של האנשים מסבבינו עולה כלפינו.
המוח והגוף כיוצא מכך פועלים בצורה שונה מהרגיל, ואם אנו נהייה קשובים לגוף שלנו ולסביבה שלנו במקרים מסויימים נמנע מסיטואציות מסכנות חיים.
סממנים מחשידים
הדרך הכי טובה להסביר סממנים מחשידים זה לתת לאיש להיות תחת מצב שאדם אחר רוצה לתקוף אותו ממש מולו אך נטו חושב על כך בראש ולא עושה שום אקט פיזי שיעיד לכך(לדוגמא מסתכל עליו).
אנו נבקש מהתוקף לחשוב על דבר לא חשוב בהתחלה ואז להעלות לפעמים אגרסיביות מחשבתיים של תקיפה למול הנתקף בלי לגרום לו להרגיש ויזואלית.
כאשר זה קורה נחפש פידבק מן הנתקף וניצור איתו ניתוח על מה שחווה וחזה ספציפית עם התוקף ובמצב הזה.
ייתכן שבפעמים הראשונות הוא לא יבחין אך בסופו של דבר יבין איך אגרסיביות ניראת ויזואלית.
הכל טוב אבל ישנה בעיה אחת!
על התוקף במציאות ייתכן ויהיו כל מיני סממנים מחשידים שלא יהיו קשורים בכלל לזה שהוא ירצה לתקוף אותי.
|כמו הזעה מוגברת שיכולה לנבוע מזה שאנו גרים בישראל, כמו הליכה הלוך חזור שיכולה לנבוע מזה שיש לו בעיות עם הזיכרון, כמו התרחבות אישונים שיכולה לבוא מצריכה של סמים או מהתנהלות בקול רם שיכולה לנבוע ממחלות נפשיות או ממצבים חברתיים למיניהם.
אז מה עושים אם ישנם הרבה סממנים שלפי הספר היבש הם מעידים על מצב קדם תקיפתי אך בפרקטיקה אינם קשורים לנושא?
אתה צריך להכיר את עצמך ואת הסימנים של עצמך כאשר מעלים כלפיך אגרסיביות!
השיטה היא פשוטה ומתנהלת כמו התרגיל הקודם רק שהשוני הוא ההתבוננות בגופו ובפניו לא של התוקף אלא הנתקף.
|גורם שלישי צריך להתבונן ולראות מה קורה לנתקף כאשר הוא מרגיש מאוים ולידע אותו על ההתנהגות הגופנית הספציפית שלו מול סיטואציה של איום.
אלו יהיו כל מיני תופעות לוואי גופניות שנובעות משחרור כימיקלים באזורים במוח הנובעים מתהליך ה FIGHT OR FLIGHT וכאשר תכיר את עצמך יותר תדע איך להשתמש ב”תחושת בטן” שלך כאל פריט עזר למניעה מצרות ומסיטואציות מסוכנות.
מה קורה בתקיפת סכין
הגענו למרות הכל לסיטואציה שמתחילים לדקור אותנו.
כנראה שביצענו את כל הטעויות האפשרויות מבחינת ההתנהגות המונעת ואנו במצב שאדם אחר יזם עליינו התקפה והפתיע אותנו הפתעה בסיסית.
עצם ההפתעה והמעבר מחיי יום יום לסיטואציה אלימה מאפס את ה”אודה לופ” שלנו.
בעברית אנו נתקלים בהפתעה בסיסית לחלוטין שלא קשורה לרגע ולרצף המחשבה שהייה לפני התקיפה ולפיכך התגובה שלנו תהיה יותר מסורבלת, קשה ואיטית מנטלית וגם פיזית כי לא עשינו חימום פיזי.
אז יזמו עלינו בעצם פעולה.
הכוח היוזם מחליט על הפעולה ומוכן אליה מראש גם מבחינת עזרים חיצוניים(סכין) וגם מבחינה מנטלית. והצד השני נמצא במצב של חוסר ידיעה לגבי הסיטואציה כמו שנאמר מכמה וכמה בחינות.
להתחשב בכל העובדות התגובה שלנו תהיה קשה אך לנו יש כמה עזרים שבאים לטובתנו.
א) הגוף במצב הזה מפריש כמויות גדולות של אדרנלין ולפיכך אנו לא מרגישים את הדקירות שנכנסות,וראוי מאד לציין שיכנסו כמה דקירות גם כי מדובר בהפתעה וגם כי התמודדות עם סכין זה דבר דינמי והתוקף לא “פראייר”
ב) האימונים שביצעתם אם אחרי הפתעה בסיסית אתם צריכים לעכל את הסיטואציה והמוח אפילו לא יודע לאיפה לשייך אותה ולא לדבר על לפעול כנראה שלא התאמנתם בצורה עצימה וראלית תוך כדי הפתעה באימונים. אדם שמתאמן, יודע ועבד על הגנת סכין יהיה מסוגל לבצע אורינטציה (שיוך) יותר מהיר של הסיטואציה בכדי לפעול.
מאותה הסיבה טייס קרב עובר המון שעות סימולטור לפני טיסה ולוחם עובר המון שעות “יבשים” לפני ירי ובמיוחד לפני תרגיל שמשלב תורת לחימה כזו או אחרת.
האם כל אלו ימנעו ממני להידקר, להיפגע או חלילה להיהרג?
לא.
אבל כל אלו יתנו לי סיכויים יותר טובים לשרוד.
כמו כל דבר בחיים אנו מתמודדים עם ניהול סיכונים מתמשך לגבי כל דבר.
אנו רוצים למזער סיכויים לאובדן חיים בסיטואציה אלימה בכך שנתאמן במקום מוסמך לכך שמשלב ספארינגים (קרבות אימון) וגם תרגולות קרב מגע בנוסף על רקע של איגרוף ואיגרוף תאילנדי שוטף.
תרגולות סכין לא מחליפות קרבות אימון ואם אדם לא מבצע קרבות אימון הוא נשאר בתיאוריה ולא יורד לפרקטיקה.
איך פורקים סכין?
השאלה היא טיפשית כי סכין לא פורקים.
למה? מפאת הסיבה שלקחת אביזר מידו של אדם שנמצא בטונוס שריר של ניסיון לרצח זה דבר בלתי אפשרי פיזית.
גם בגלל שהאחיזה שלו על החפץ חזקה מאד וגם בגלל שמדובר בסכין ואת ידית האחיזה הוא כבר מחזיק בידו ,לפיכך מה שנשאר זה לאחוז בלהב (זוהי לא אפשרות).
לא משנה אם מדובר בטכניקה של צמצום או פתיחת טווח הכל מתחיל ונגמר בזה שבשביל שהדוקר יצליח לדקור הוא חייב להיות בטווח קרוב. בשביל למנוע ממנו אצטרך לתת המון מכות בפנים ובשאיפה בזמן הגנה.
ואם לא הוא ימשיך וימשיך לדקור כאילו לא ביצעתי דבר.
הטכניקה שבדרך כלל מלמדים אזרחים בצורה פרקטית זו סכין פתיחת טווח כי המוח שלנו לא רוצה להתאבק עם להב משונן שנמצא בדרך להורגנו אלא לברוח ממנו ולתפוס כלי עזר שיהיה לצדנו בסיטואציה האלימה.
יותר מכך לנושאי הנשק עדיף לפתוח טווח לאחר מכות בשביל שליפה, דריכה ירי.
בכל הנוגע לסכין צמצום טווח יש לזכור כי המצב הרבה פחות טוב מפאת הסיבה ואנו לא מעדיפים להיות בטווח קרוב עם סכין כמו שנאמר לעיל.
אז מתי כן נעדיף לצמצם ולא לפתוח טווח מתוקף עם סכין?
א) כאשר אין לי טווח ואני במקום צפוף.
ב) כאשר אני צריך לתפקד כמאבטח(עזרה לאדם אחר).
ג) כאשר לא הצלחתי לפתוח טווח.
כיוצא מהסבר זה טכניקה של צמצום במצב של סכין היא דרדור אמצעים לאחר פתיחת טווח כושל או לא רלוונטי ברוב המקרים.
בלי קשר לפן הטכני, בסיטואציה מסכנת חיים צריך להתמקד על דבר אחד:
בלהט הרגע אתה צריך לחשוב על לפעול וכל עוד לא התעלפת אתה ממשיך להילחם בלי קשר לכמות הדקירות שקיבלת.
בסיטואציה מסכנת חיים אין לנו את הפריבילגיה להיכנע!
