לאחרונה ממשלת תאילנד פרסמה את ההודעה, המבשרת כי אצטדיון האיגרוף התאילנדי המפורסם בעולם צפוי להיסגר לצמיתות.
ההחלטה על סגירת המקום התבצעה כחלק מתוכנית הרפורמה הצבאית, וככל הנראה הוא עתיד להפוך למרכז ספורט
כששמעתי את הבשורה הכואבת – שבו ועלו בי הזיכרונות והסיפור האישי שלי מהמקום הייחודי הזה.
החלטתי לכתוב מאמר שיעביר את החוויה שלי, ואת המשמעות של אצטדיון לומפיני עבור ענף האיגרוף התאילנדי כולו.
קריאה מהנה!

על האצטדיון 

נדיר למצוא חובב\ת איגרוף תאילנדי שאינם מכירים את אצטדיון לומפיני, ולמעשה מדובר באחת מתוך שתי הזירות ההיסטוריות היוקרתיות ביותר בענף (המקום השני הוא אצטדיון ראג’דאמנרן).
אצטדיון לומפיני ממוקם בבנגקוק בירת תאילנד, ועד לשנת 2014 הוא שכן ליד פארק לומפיני.
בשנה זו הוא עבר למשכנו החדש – ליד כביש RAM INTRA, במטרה להכיל מקומות רבים יותר עבור הצופים בקרבות.

אלופי לומפיני

בין אלופי לומפיני ניתן למצוא את הלוחמים המובחרים ביותר בענף האיגרוף התאילנדי, ולהתחרות בזירה שכזו זה בהחלט כבוד גדול!
בין הלוחמים הבולטים שנלחמו בלומפיני, ניתן למנות את הבאים:

סאנצ’אי (Seanchai)
אנואט (Anuwat)
בואקאו (Buakaw)
רפי בוהיק (Rafi Bohic)
וגם דמיאן אלאמוס (Damien Alamos) – הזר היחיד שזכה בתואר פעמיים!
דרך אגב דמיאן ורפי שניהם מהמכון שהתאמנתי בו בתאילנד – Singpatong.

איגרוף תאילנדי בעת מגיפת הקורונה

בעת מגיפת הקורונה, ענף האיגרוף התאילנדי בתאילנד ספג מהלומה קשה.
לוחמים מקצועיים לא יכלו לפרנס את משפחתם באמצעות קרבות, ועקב הפגיעה בתיירות – מכוני איגרוף תאילנדי במקומות התיירותיים לא יכלו לכלכל את עצמם.
באופן ישיר ועקיף, גם מגיפת הקורונה העולמית גרמה להחלטה על סגירת אצטדיון לומפיני.

לא כל ענף אומנויות הלחימה נפגע, והיו מי שידעו לשמר את הפעילות השוטפת גם בזמנים אלו.
דוגמה טובה לכך היא ליגת ONE העולמית, שהקפידה לתחזק אירועים שוטפים ששודרו בלייב בערוץ היוטיוב שלה. 

לומפיני – הסיפור האישי שלי

פתחתי את המאמר כשסיפרתי על חשיבותו האישית של אצטדיון לומפיני עבורי, ואכן זכיתי להילחם בו בתחילת שנת 2015.
בנובמבר של שנת 2014 טסתי למחנה אימונים בתאילנד במטרה להגשים חלום – לחיות ולהתאמן כלוחם מקצועי בתאילנד.
המכון שבו התאמנתי היה מכון סינגפטונג (SINGPATONG) בפוקט, ולקריאה נוספת עליו ועל מכונים מומלצים נוספים בתאילנד באפשרותכם ללחוץ כאן.

הצעה לקרב בלומפיני

לאחר כחודשיים של אימונים ומספר קרבות שעשיתי בפוקט, קיבלתי הצעה שאי אפשר לסרב לה – קרב באצטדיון לומפיני!

רק כדי להסביר את גודל ההתרגשות – קיבלתי את ההצעה ממש כמה ימים בודדים לפני הקרב, והיה מדובר באירוע קרבות מיוחד ללוחמים זרים (לא תאילנדים).
לאירוע זה נבחרו מספר לוחמים בודדים, שיעלו לקרבות ביום חגיגות השנה החדשה (1.1.2015) באצטדיון האיגרוף התאילנדי הנחשק ביותר בתאילנד!
קיבלתי את ההצעה עקב כך שאחד המתאגרפים במכון שלי חלה, והוא היה באותה קטגוריית המשקל שלי.
ההצעה תפסה אותי בהפתעה, בעת שהתאמנתי לקראת קרב אחר שהיה אמור להיערך כשבועיים לאחר מכן.

ההכנות לקרב

אתם חייבים להבין, שבאצטדיון לומפיני לא מרוויחים הון תועפות כמו בקרבות MMA או איגרוף קלאסי, אבל מאז שהתחלתי להתאמן זה היה החלום שלי – לעמוד כלוחם בזירה של לומפיני.
כשההזדמנות מגיעה אנחנו לפעמים מופתעים, ועבורי הגיע הרגע!
כמובן שקיבלתי את ההצעה בלי להסס.

לאחר שנשקלתי הופתעתי עוד יותר, כשגיליתי שעליי לרדת 5 קילו בתוך יומיים – הירידה הכי דרמטית שהייתי צריך לבצע אי פעם.
מתברר שתזונה של אורז ועוף לצד אימונים קשים, מעלים את מסת השריר באופן משמעותי… וזאת למרות שבארץ הייתי אוכל הרבה יותר.
תהליך הירידה המשקלית היה קשוח, וזאת מכיוון שפרט לנוזלים – לא היה לי יותר מדי מה להוריד.

למחרת טסתי לבנגקוק כדי להתחיל בירידה המשקלית לקראת הקרב.
אכלתי פעם אחת ביום, וזאת לאחר ריצה של כשעה עם חליפת זיעה… פשוט לא הייתה לי ברירה – זו הייתה ההזדמנות שלי להגשים חלום.
השקילה הייתה השכם בבוקר, ולאחר שסיימתי להישקל מיד חזרתי לאכול ולנוח עד הערב.

הקרב

ערב הקרב, עליתי להילחם מול יריב זר (שאינו תאילנדי) באצטדיון לומפיני.
היריב שלי החזיק באמתחתו רקורד גדול יותר של קרבות מקצועיים (פי 3 ממני), ונחשב לכוכב עולה בתחום (ניצח בטורניר “גביע המלך” של תאילנד).

מכיוון ששנינו היינו זרים ורצינו להוכיח את עצמנו בזירה התאילנדית, עשינו מה שלוחמים תאילנדים בד”כ לא עושים – פתחנו את הקרב בקצב גבוה כדי ליצור עניין ואקשן.
מיד גיליתי שנקודת החוזקה של היריב שלי היא הקלינצ’ים, ובהם הוא הצליח להגיע ליתרון עליי בכל פעם.
היתרון שלי לעומת זאת היו מהלומות הידיים, ולכן ניסיתי להישאר רחוק ככל האפשר ולתקוף באמצעותן.
למרות זאת, לאחר כמה אגרופים הוא תמיד הצליח להתקרב ולתפוס אותי בקלינץ’, מה שחסם את אותן מהלומות שנתנו לי יתרון.

לאחר הסיבוב השלישי כבר הייתי ממש עייף, ובשלב הזה הגיע אחד מהבעלים של אצטדיון לומפיני והציע להעניק לי טיפ בסך 20,000 בהאט במידה ואנצח.
ההצעה הזו גרמה אצלי לאש בעיניים, פחות בגלל הכסף ויותר בזכות העובדה שמישהו מאמין בי כל כך ורוצה שאנצח!

לתת את הכל

ניסיתי בכל כוחי להפיל את היריב המיומן, מכיוון שידעתי שלא אצליח לקבל יתרון באמצעות ניקוד….בכל זאת הוא היה הרבה יותר מיומן ממני בזירה המקצועית.
בסיבוב הרביעי הגיע שוב הבעלים של האצטדיון, והעלה את הטיפ ל30,000 בהאט…
תקפתי באמצעות האגרופים ללא הפסקה ואף הצלחתי להפיל את היריב שלי פעם אחת, אך השופט החשיב זאת כמעידה ולא ביצע ספירה ליריב.

הגיע הסיבוב החמישי והאחרון, ואז שוב הגיע הבעלים של האצטדיון, העלה את הטיפ ל- 50,000 בהאט והוסיף לפרס גם את צמיד היהלומים שלו!
נתתי את כל הנשמה שלי, אבל…
לצערי קיבלתי מכת קרוס שהפילה אותי לרצפה, ולמרות שקמתי מיד לאחר מכן – השופט לא נתן אפילו אופציה לספירה, אלא פשוט סימן איקס עם הידיים ופה זה נגמר.

בשורה התחתונה, יכולתי להמשיך לקטר ולטעון שמשהו פה לא היה הוגן (הימורים זה לא דבר נקי בכל זאת), אבל הכי חשוב זה שאני יודע שנתתי את כל כולי, ולפעמים מפסידים גם כשנותנים הכל. 

הפרשנות האישית

עבור מישהו אחר ייתכן שהסיפור יתפרש כעצוב או “מבאס”, אבל מבחינתי זה ממש לא כך!
קיבלתי הזדמנות לעשות משהו שהרבה רק חולמים עליו או לא מעיזים לעשות אותו, וסיימתי את הקרב ללא שריטות או פציעות – משהו שהוא לא מובן מאליו כלל (לעומת היריב שנחתך די הרבה במהלך הקרב).
אז אכן הפסדתי את הקרב בנוק-אאוט טכני, אבל כל חוויה בחיים היא עניין של פרשנות 😊 ואני בחרתי להסתכל על כל ההיבטים החיוביים של החוויה המדהימה הזו.

אין לי ספק שאחרי הסיפור המרתק הזה, אתם ממש רוצים לראות צילום של הקרב…
אך לצערי הגעתי לבנגקוק רק עם איש פינה ומאמן שהכין אותי לקרב, ולכן לא הספקתי להתארגן ולדאוג לצילום וידאו.

אני בטוח שהסיפור האישי שלי מאצטדיון לומפיני, עזר לכם להבין את הפינה החמה השמורה בליבי למקום הייחודי הזה…
מקווה שנהניתם לקרוא!
שלכם,
איליה