“איך אני יכול להיות חזק יותר?” 
את השאלה הזאת שאלתי את עצמי שוב ושוב.
 
החל מבית הספר, שבו להיות חזק משמעו הצלחה חברתית, מנטליות של שמחה ומסוגלות בלימודים, 
דרך גיל ההתבגרות, שלהיות חזק אומר להצליח לפתח משמעת עצמית וביטחון עצמי בתוך כל הבלאגן, 
בצבא, שכלוחם הבנתי שלהיות חזק ולהאבק על השאיפות האישיות שלי הן דרישות להצלחה בכל מערכת שהיא, 

וכלה בחיי האישיים, שבעידן של חוסר וודאות, בדידות, חרדות והתמכרויות לאוכל, לפלאפון ולמדיה, 
החוסן האישי הוא כלי הקסם שבאמצעותו אפלס דרך, אשגשג וארגיש שמחה.  

האגרוף הוא מתנה שהבאתי לעצמי בגיל 19, בתקופה שבה הרגשתי שהכוחות שלי נחלשים. 

כבר מהאימונים הראשונים, ניהלתי יומן שבו רשום מה מהלך האימון ואיך הרגשתי במהלכו. ידעתי שכשאהיה מאמן איעזר בו כדי להוביל את המתאמנים החדשים בדרך הנכונה. 

חשוב לי להעניק למתאמנים שלי כלים שיאפשרו להם להיות אריות ולביאות במכון, בזירה, ובעיקר – בחיי היום יום. 
שיצאו מהאימון קצת יותר נחושים, אסרטיביים, ובולטים.  
לעורר בהם את הרצון ללמוד ולהשתפר. 
לגרום להם להינות ולהתאמץ, להרגיש חזקים, לדעת לזוז יפה ולפתח גוף אתלטי.