איגרוף תאילנדי וקיקבוקס שניהם נחשבים לספורט לחימה אשר משלבים אגרופים, בעיטות וברכיים.
אבל יש שתי נקודות שוני עיקריות אשר מפרידות ביניהם!

נקודות שוני עיקריות

אחת מהנקודות שוני העיקריות בין איגרוף תאילנדי לקיקבוקס היא כמובן היכולת להשתמש במכות מרפקים. באיגרוף תאילנדי הם חלק בלתי ניפרד מהקרב. בקרב קיקבוקס מכות מרפק הינם אסורות בהחלט, מה שהופך את הקרב הקרוב לשונה לחלוטין בעמידת הקרב וגם בהגנות.

נקודת שוני עיקרית נוספת בין איגרוף תאילנדי לקיקבוקס היא היכולת לתפוס ולמשוך את היריב בעזרת הידיים, מיומנות זו נקראת קלינץ’.
הקלינץ’ הוא חלק עיקרי גם כן בקרבות איגרוף תאילנדי, הוא משמש את המתאגרפים בטווח הקרוב לתפיסות ומשיכות כדי לשלוט ביריב ולהכות אותו תוך כדי ואף להפיל אותו לרצפה. לעומת זאת בקיקבוקס (תלוי באיזה חוקים) לרוב יש איסור על קלינץ’ או לפחות איסור להכות יותר ממכה אחת בקלינץ’.

נקודות שוני נוספות

מקומות פגיעה – באיגרוף תאילנדי מותר בכל מקום חוץ מהאשכים ובקיקבוקס אסור להכות בגב, אזור המפשעות, מאוחרי הראש, בברכיים ועוד… (תלוי איזה חוקה).

בחוקים יש שוני בצבירת הנקודות:
בקרבות קיקבוקס שיטת הניקוד מאוד יבשה היא עובדת על פי פגיעות, כל פגיעה היא נקודה.
בשיטת הניקוד לפי קרבות איגרוף תאילנדי לבעיטות יש יותר ערך מבחינת רושם על השופטים, בנוסף השופטים יחליטו מי מנצח את הסיבוב לא רק לפי מספר הפגיעות אלא גם מי נתן “הופעה” טובה יותר (מבחינת שליטה בזירה, נראות המכות, “סטייל” ויציבות).

בנוסף יש עוד כל מיני גריפות, הפלות ואחיזות שמותרות באיגרוף תאילנדי אך נחשבות לא חוקיות בקרבות קיקבוקס.

לסיכום

איגרוף תאילנדי וקיקבוקס הינם ענפי ספורט לחימה אך שונים לגמרי אחד מהשני.
מה שכן, מתאגרפים באיגרוף תאילנדי יכולים להתחרות גם בקיקבוקס אבל קיקבוקסרים לא יכולים להתחרות באיגרוף תאילנדי עקב מחסור ב-“כלי לחימה” קריטיים לניצחון במשחק.