בישראל כמו בישראל צריך לבדוק ולראות האם המקום שאליו אתם הולכים להירשם מתנהל בצורה מקצועית ובטיחותית.
גם אם יש למאמן תעודה ומקום מפואר לא בהכרח שההתנהלות היא בהתאם.

סימנים שצריך לשים לב אליהם לפני שמתחילים להתאמן:

1. מי המאמן – רקע שלו בענף אומנויות הלחימה וגם מי הוא בחיים.
2. מי המתאמנים – כמה זמן מתאמנים ומה הביקורות שלהם על המקום.
3. התבוננות באימון – האם המתאמנים מקשיבים ופועלים לפי הדרכת המאמן.
4. שיטת אימון – האם הלימוד נעשה באופן שיטתי, האם יש עקביות בלימוד.

רוב המאמנים בישראל הם עצמאיים וחייבים לנהל עסק ריווחי כדי להמשיך לאמן.
לכן דוג’ו (מכון אומנויות לחימה) הופך להיות עסק לכל דבר בו חניכים הופכים ללקוחות. כך בעצם אין הפרדה בין המאמן לבין מנהל העסק.
נכון ששילמנו למאמן שיאמן אותנו, אבל לא שילמנו לו לקבל יחס של לקוח.
המאמן מחליט ומעביר את האימון לפי התכנית שלו ואנו צריכים לבטוח בו שיביא אותנו למקום אליו אנו שואפים בתור מתאמנים.
לכן חשוב לעשות תיאום ציפיות כבר באימון הראשון.

לקוח מרוצה

במיוחד עכשיו אחרי הסגר הרבה מאמנים עצמאיים נכנסו לברוך כלכלי, מה שיצר צורך בכסף והתפשרות בלית ברירה.
ההתפשרות היא לצרכי הלקוח ממקום אנוכי. אותו לקוח רוצה לחסוך בכסף, רוצה לומר ולעשות מה שבא לו, אבל זה לא מה שהוא באמת צריך!
לדוגמה: מתאמן רוצה לעשות ספארינג והוא איננו מוכן, עוד לא עבר דרך מספיק בתרגול וטכניקה, אבל המאמן מאפשר לו בכל זאת בשביל שלא “יתבאס” ויעזוב.

עמדתי

שילמתם על לימוד, תנו למורה ללמד.
האימון חייב להיות במתכונת לימוד, אם מישהו לא מבין זאת אז הוא לא צריך להיות נוכח.
לא הייתם רוצים מורה שרואה בכם רק כסף.
המורה צריך לבוא עם הרגשה טובה לאימון ולהרגיש אחווה, הדדיות, כבוד וחיבור אישי אליכם.
באימון כזה כולם זוכים!
אתם מקבלים תמורה לתשלום והמאמן זוכה לאמן לפי עקרונותיו.
בנוסף המתאמנים חייבים לעמוד בדרישות של המאמן בכדי להתאמן עם הקבוצה, עליהם אדבר בפסקה הבאה.

דרישות חובה לאימון

ציוד מלא

אין כזה דבר “לא נוח” או “את זה אני לא צריך”. המתאמן מחויב ללבוש את כל הציוד בהתאם לאומנות הלחימה.

רמה

חלוקת המתאמנים היא לפי קבוצות ולפי זוגות הנמצאים באותה רמה.
חלק זה נתון לשיקול המאמן. צריך להתאים את המתאמנים לא רק לפי רמת טכניקה אלא גם כושר, אגרסיביות, כוח פיזי ומנטאליות.
לכן אם המאמן מצוות אתכם למישהו אחר, תבינו ותקבלו שזה לטובתכם.

הגבלות בתרגולים

הגבלות ומועדות עצמית לגבולות מובילות לשיפור עצמי. אתם יודעים למה לצפות ומורידים משמעותית את הפציעות.

עבודה חופשית

המאמן צריך להיות עם היד על הדופק ואם צריך גם לעצור את הקרב/ספארינג.
גם אם אתם חושבים שאתם מסוגלים להמשיך, הבריאות שלכם חשובה יותר וחוץ מזה זה משפיע על האפקטיביות של הקרב/ספארינג.

לסיכום

המתאמן צריך להיות קשוב.

המאמן צריך לאמן. תנו למאמן להיות הבוס.