אלימות הפכה להיות מילה גסה וחבל שכך כי זה חלק מטבענו.
האם אנו לומדים להתנהג באלימות מהורינו או מהחברה סביבנו?
לא, אלימות אינה תעלומה.
אלימות היא ברירת מחדל ויש שנהגו להשתמש בה עוד מילדות.
מבחינה סטטיסטית בני האדם האלימים ביותר הם דווקא פעוטות בני שנתיים – הם מכים ונושכים בשביל לחקור את סביבתם, כדי לבטא זעם ותסכול, ולספק את הדחפים הרגעים שלהם.
השלום הוא התעלומה!
השלום הוא דבר הקשה, זהו הדבר הנלמד במאמץ וכוונה.
חשוב לתת מקום לאלימות
איך נדע מה הגבול אם לא נבדוק?
אלימות אינה רק פיזית או מילולית, מישהו יכול לגרום לאדם אחר להרגיש מצוקה וחסר אונים על ידי שימוש בכוח מעמדו ולגרום להשפלה מול אחרים או לגרום לאחר לעשות דברים שאיננו רוצה רק מתוקף סמכותו.
בכל אחד מאיתנו יש את היכולת לאלימות כזו או אחרת ולכן חשוב להציב גבולות מוקדם ככל האפשר כשאנו מזהים כשמישהו עובר את הגבול.
אלימות בענף אומנויות הלחימה
זהו המקום האידאלי בו ניתן לתת מקום לאלימות וכך ללמד ולחנך ילדים, נוער וגם בוגרים שליטה ברגשות, הקניית גבולות ומשמעת, התמודדות במצבי לחץ והתנהגות נאותה בחברה.
באימוני לחימה עולים רגשות שליליים כגון: עלבון, בושה, פחד, כעס וכו’.
בזמן האימונים אנחנו נמצאים במקום בטוח כדי להתמודד ולהגיב באופן נכון כשרגשות אלו עולים.
עם הכלים שאנו לומדים ומתרגלים באומנויות לחימה אפשר לגשת ולפתור את הדברים שעלו בדרך ארץ ובכך להתגבר ולהתחזק, תוך הימנעות מאלימות פיזית.
החינוך הוא לא רק למזער את האלימות אלא גם לדעת לעמוד על שלך ולומר את האמת שלך בפני אנשים אלימים שבודקים את הגבולות של אחרים.
המטרה היא לא לספוג עד שתתפוצצו, וזה קורה מתישהו ביומיום ובדרך כלל על מישהו אחר שחלש מכם, אלא לומר בהתחלה לפני שמגיעים לפיצוץ. אם צד ב’ אינו מבין אז צריך לעשות מעשה ולעמוד על שלכם – להגיע מעבר לפחד והתחושה של חוסר אונים.
לסיכום
איך שאני רואה זאת, אלימות היא חלק בלתי נפרד מהאדם ואין צורך להתנגד ליצר הזה.
במידה ואנו סופגים ושומרים בפנים ולא מוציאים אז בסופו של דבר נתפוצץ. זה יכול להיות בבית, בעבודה, בתור בסופר, בפקק בכביש או בכל מקום אחר.
יש לתת לאלימות לצאת בדרך נכונה ואפקטיבית – בזמן ובמקום הנכון.
כאשר האנרגיה משתחררת ניתן לראות יותר בבהירות ובאמת לטפל במקור הבעיה שממנה הגיע הרגש ובכך לפתור את הבעיה מבלי לגרום לנזק לעצמך או לסביבה.
